לא, אל תעשו לייק למפלגה שלכם...

אך הנקודה עמוקה יותר. לא מכבר הייתי בביקור אצל מו"ר הרב דרוקמן יחד עם סטודנטיות מהמכללה. לקראת סוף המפגש שאלו אותו באיזה מצב רוח הוא הולך כשהוא ניגש להצביע; האם הוא 'מצוברח' כי אינו אוהב את המערכת הפוליטית ואת פרצופה ומצביע רק כי אין ברירה? הרב קפץ ואמר: "מה פתאום! אני הולך בשמחה גדולה!" לדבריו, "אחרי אלפיים שנות גלות ושפלות, זיכה אותנו הקב"ה במדינה שאנו קובעים בה את דרכה. אלפיים שנה היינו סמוכים על שולחנם של הגויים, ליתר דיוק – אלפיים שנה היינו מתחת לשולחן של הגויים. והנה זוכים לממשלה יהודית שאני יכול להשתתף בבחירתה!" הבנה יסודית זו של הזכות והמצווה שיש במעשה הבחירה (גם אם היא מצריכה נסיעה לקלפי בצד שני של המדינה) – חשובה. מסַפרים על אנשים שבראשית ימיה של המדינה היו מתלבשים בבגדי החג היפים ביותר שלהם כדי ללכת להצביע. הם הבינו את גודל המעמד. השאלה שנותרה היא אם גם אנו מבינים זאת...

מי שמתבונן במבט שטחי רואה אולי רק את חולשותיה של המערכת הפוליטית וחש חלילה ניכור כלפי הבחירות בפרט והכנסת בכלל. אך מי שיסתכל במבט רחב ומאמין יברך ויודה על הזכות לבחור ממשלה וכנסת, אף על פי שיש מה לתקן בהן. דווקא כדי להיות שותף לתיקון של אלו הוא ידאג להצביע ולשלוח לכנסת אנשים שלדעתו מביעים את האמת כפי שהוא מבין אותה.

עצמאות ישראל כערך מחשבתי וכיסוד הלכתי

מו"ר הרב נריה זצ"ל

[...] בישראל ישנן מצוות התלויות לא רק בארץ אלא בעצמאות העם בארץ נחלתו [...] עלינו להבין את היחס וההערכה למעמדה המלכותי של האומה [...] לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן [...] השחרור הגמור משעבוד מלכויות הוא הוא הגאולה המשיחית

(הרב נריה זצ"ל, ישראל במדינתו, קריית מלאכי: מרכז נריה, עמ' 188–191).

כבר לאברהם אבינו הובטח "ומלכים ממך יצאו" (בראשית יז, ו) ואף ליעקב אבינו נאמר "ומלכים מחלציך יצאו" (שם לה, יא). פסוקים אלו מתפרשים בין השאר כהבטחה אלוקית שעוד תזכו להיהפך לעם ריבוני, עִם שלטון משלו.[1]זו מצווה! הרמב"ן שמוכר לנו כל כך קובע כי יש איסור דאורייתא הקשור לאי-הקמת שלטון עצמי בארץ ישראל: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" (הוספה ד' לספר המצוות). במילים פשוטות, לא די להקים יישובים בארץ וליישבה, אלא נדרשים אנו לכונן בארץ שלטון יהודי ריבוני ולא לאפשר לה להיות חלילה תחת בעלוּת "זולתנו מן האומות". ניתן להאריך עוד, אך היסוד פשוט. להצביע בבחירות לממשלה של עם ישראל בארצו – זו זכות גדולה שהיא גם חובה. לא רק זכות וחובה אזרחיים, אלא בעיקר יהודיים-תורניים!

לא בכדי קבע הרב צבי יהודה קוק זצ"ל (שבדמותו אנו עוסקים השנה, במלאות שלושים שנה להסתלקותו), כי למרות הקשיים והתסכולים שיש לנו לעתים מהמתרחש במדינה:

ההתחברות של העם עִם הארץ, אלה הם פעמי המשיח, ודבר זה נעשה קמעה-קמעה, מדרגה אחר מדרגה. עד שהדבר מתגלה בשלמותו יש דרכי מעבר, ואנו נמצאים בדרכי מעבר אלה, שמתוכם נגיע, בעזרת ד', לגאולה שלמה, ואין גאולה אלא ריבונות:[2] ממשלה של העם במלוא רוחב ארצנו המיושבת והפורחת [...] עתה אנו נמצאים בדרך לגאולה השלמה – עם המלחמה והניצחון[3] התקדמנו צעד נוסף לקראתה [...] העובדה שיש לנו היום במידה מסויימת מצב של שליטה על הארץ, ושזכינו למצב זה שידנו תקיפה – יש בה חלק חשוב של גאולה. יש בזה יותר מאתחלתא דגאולה, ויש בזה צד חשוב של ניגוד לגלות [...] אם אנו ביטלנו שיעבוד מלכות זרה על שטח גיאוגרפי שלנו – קירבנו את ימות המשיח (הרב צבי יהודה, עמ' 127–128).[4]

מתוך מבט שכזה עלינו לגשת להצביע, אף אם זה דורש מאמץ; מתוך שמחה ומתוך רצון שקולנו ישפיע על עיצוב הנהגת המדינה.

עם כל הכבוד ל'לייקים' – אל תסתפקו בלייק עבור אף מפלגה. פשוט, ועדת הבחירות המרכזית אינה סופרת אותם, וממילא היא אינה סופרת אתכם, בבואה לקבוע את הרכב הכנסת הבא.